אברהם רינגל נולד במערב אוקריאינה (פולין דאז) בשנת 1922 ,
את המסגריה, לימים מפעל מתכת שגם היה למפעל חייו, הקים בשנת 1949 עת היה תושב צעיר בארץ ישראל שאליה עלה בתום המלחמה כניצול שואה ולאחר ששימש כפעיל עליה בתנועה הציונית בחו"ל, בארץ ישראל נשא לאישה את רעייתו שושנה (אשר היא ואחיה התאום נותרו שרידים יחידים לבני משפחה שנספתה בשואה ועלו לישראל ואולם ב-1956 נירצח האח בגבולות עזה בפעולת טרור ושושנה נותרה לבדה שריד אחרון לבני משפחת פין).

את קורות חייו מגולל אברהם רינגל בספרו "עת לדבר" שראה אור ב-2003, בשנים האחרונות משמש אברהם (מעבר לעיסוקו כסב לנכדים ולנינים) כנשיא כבוד של החברה ועוסק בפעילות ציבורית ענפה שמטרתה הנצחת זיכרון השואה בקרב הציבור בכלל ובני הנוער בפרט, במסגרת פעילותו הוא מקיים מדי שנה טקס אזכרה בסמוך לאנדרטה לזכר נספי השואה שאותה הקים בבית העלמין ברמלה, יזם והקים את הפסל המסמל את המעבר "משואה לתקומה" בגן הפסלים בראשון לציון, וכן לוקח חלק בפעילות מועדון ניצולי השואה ברמלה, עיר שבה הקים ביחד עם רעייתו את ביתו ובה הוא מתגורר מיום הגיעו לארץ.
בשנת 2009 הוקם מיצג של מוצרי חברת רינגל במסגרת תערוכת "כאן ביתי" במוזיאון יד ושם.

בת עמי מלניק, עורכת ספרו של אברהם כותבת:
ספרו האוטוביוגרפי של אברהם רינגל נפתח בתיאור ילדותו בקהילה יהודית אדוקה ושלווה בכפר אוקראיני, דרך החורבן הנורא במלחמת העולם השניה בהיותו כבן תשע עשרה. בסיפורו שזורות תמונות ממלחמת ההישרדות העיקשת והנואשת שלו ודאגתו להצלת אמו ואחותו. כן מתואר עולמם של ניצולי שואה שקמו מההריסות, השתקמו, עלו ארצה, לחמו במלחמות ישראל, בנו ונבנו בה, לדברי רינגל סיפורו אינו אלא שיקוף היסטורי של רבים מבני דורו, אולם זה סיפור חריג על אדם בעל כוחות נפש גדולים, ששרד והגשים חזון. מבלי לבוא בדרישות וטרוניות, אלא בזכות חריצותו ונחישותו הקים את מפעל המתכת ונעשה לאחד התעשיינים המובילים בתחום.